''בתוך כאוס החיים אני נוטעת ומטפחת את גינתי הקטנה. מנסה לחבר שורשים מחדש, להתנחם במנעמיה של אמא אדמה, לבנות את ביתי על קרקע בטוחה.

לא ביקשתי סתם גינה, ביקשתי בוסתן. התנאים של בוסתן מאוד ברורים ועליהם אני מקפידה: בגינתי אשתול ואזרע רק מה שמניב דבר מאכל: עצי פרי, שתילי ירקות ושיחי תבלין. ואם לא יניב דבר מאכל אז שיהיה ריחני: כי אז יפיץ אבקה ויזמין את יונקי הצוף לעלוז סביבו. ואם אינו ריחני אז שיהיה ססגוני כדי שיפתיע כל בוקר מחדש ויחמם את ליבנו בצבעים מרהיבים.

אישה מחוברת וחושנית עם נפש פראית רואה את נפשה משתקפת בגינתה. כוחות של ריפוי מתחזקים בה, כי בטבע, פראי ככל שיהיה יש חכמה מארגנת ומשקיטה.

כך לעיתים, בתוך סבך העצים, בין ענפי שיח פרועים, בכאוס המוחלט הזה של הטבע, מגיחה צופית בעליצותה ומציתה ניצוץ של שמחה. לעיתים תקווה"