באחת הקבוצות לפענוח ציורים שהנחיתי, סיפרתי כי "התקפי זעם בילדים" הוא מהנושאים החביבים עלי. צחקוקי הפליאה לא הפתיעו, ומייד הסברתי כי באישיותי אני מאוד מעריכה הבעה אותנטית. ותמיד אשמח להעמיק ביכולתו של הילד להביע את עצמו.
גם אם צורת ההבעה אינה הולמת או מקובלת, אצל ילדים תמיד אעדיף עוצמה הבעתית, על פני החרשה והימנעות.
מדוע קשה לנו ההורים עם התנהגות בעלת עוצמה כגון טנטרומים, התקפי זעם ובכי רב?
סיבה אחת כי זה מעצבן ולא נעים! ובסביבת אנשים מן הסתם זה מביך. הסביבה לא מעודדת ואף דוחה הבעה רגשית מעין זו.
סיבה נוספת, כי מרגע היותנו הורים, כל קושי שמגיע אלינו מהילדים, מבטא, מהדהד או משקף קושי שקיים בנו. ולא בכדי זה מעורר דאגות, הכללות ושיפוטים, כי כשזה משתקף בילדים- זה תמיד יותר מטריד.
יש קשר ישיר בין מה שילדים מרגישים לבין התנהגותם. כשהרגשתם טובה זה יתבטא גם בהתנהגותם.
כלומר, במצבים של קושי, התנהגות של ילד היא לא הבעיה, אלא הפתרון הכי הגיוני שהוא מוצא לחוויה הרגשית שלו.
התקפי זעם טומנים בחובם בקשה לרוך ואמפתיה, ומעידים על הצורך לחדש את זרם האהבה מול דמויות ההיקשרות של הילד. אלה הם איתותי היקשרות.
היכולת שלנו לעזור לילד להרגיש טוב, בראש ובראשונה, היא בכך שנקבל ונבין את רגשותיו.
הורים רבים נוטים לחתור לשיטות ומיומנויות כאלה או אחרות, בחיפוש אחר תוצאות: "איך כדאי לפעול כשהילד עושה כך וכך…", "איך עלי להגיב…"
"תובנה" היא המפתח! במקום לחתור למיומנות כזו או אחרת, נחתור לתובנה!
נשאל מה קדם לאירוע? נתייחס לשורש ולא לסימפטום. נתמקד במערכת היחסים ולא בתקרית!
תהליכי הבשלה:
להתקפי זעם בגילאים הצעירים יש שלושה תפקידים חשובים בהתפתחות הרגשית של הילד:
- התהוות וגיבוש זהות:
ההתנגדות של הילד בשעת זעם, מחזקת את תחושת "האני" כחלק מגיבוש זהותו, ומחדדת את היותו ישות ייחודית ונפרדת מהוריו.
- הסתגלות:
במהלך חיינו אנו נתקלים במצבי תסכול רבים בהם נכפית עלינו המציאות ואין ביכולתנו שום דרך לשנות אותה. זוהי נקודת חוסר התוחלת. התפרצות זעם מתרחשת כאשר הילד נפגש עם "חוסר תוחלת", והוא חווה תסכול מכך שאין הוא יכול לשנות את המציאות. למשל כאשר הוא לא יכול לשנות את דעתו של ההורה (אמא לא מסכימה עכשיו לקנות ארטיק והיא עומדת על כך). במפגש הזה הילד עובר תהליך מאוד חשוב לפיתוח יכולת ההסתגלות שלו בהמשך החיים. בעתיד זה יתבטא, בין היתר, ביכולת להתאושש מקשיים, לפתח גמישות ותושייה כשנתקלים במבוי סתום, ולהפיק תועלת ממצבי מצוקה.
- אינטגרציה רגשית וחברתית:
התמודדות עם מצבים של חוסר תוחלת עוזרת לפתח אינטגרציה רגשית. בין הגילאים 5-7 מתפתחת היכולת להכיל בו-זמנית יותר מרגש אחד. אמא יכולה להיות זו שמפגישה את הילד עם חוויות של תסכול וחוסר תוחלת, ובו-זמנית גם ה"מלאך המנחם" כשהיא מחבקת ומעודדת כאשר הוא מבכה על כך.
היכולת הזו היא קריטית להתפתחות הרגשית וההסתגלות החברתית, ליצירת דינמיקות גמישות, מעמיקות ואינטימיות במערכות יחסים.
אינטגרציה רגשית דורשת אימון של קליפת המוח הקדם מצחית.
ילדים בעלי עוצמה זקוקים לזמן ממושך יותר כדי להפעיל את קליפת המוח הקדם מצחית.
גם אצלנו המבוגרים, כשאנו חווים זעם מאוד חזק, אנו מאבדים את האינטגרציה שלנו. עוצמת התסכול משתלטת על הכול והתגובות שלנו הופכות אוטומטיות.
אופייני גם במצבים של עייפות, רעב וחוסר פניות רגשית (כשמשהו מטריד נורא את ההכרה).
כלומר, התפקוד הקוגניטיבי יורד במצבים של תשישות ועוצמה רגשית.
סיבות נפוצות לחוסר-תוחלת כפי שהן באות לידי ביטוי בציורי ילדים:
"להחזיר את האח למקום ממנו הוא בא".
אח קטן שמצטרף למשפחה זו עובדה מוגמרת, מציאות שלא ניתן לשנותה. אחת השאלות הנפוצות שהילד ישאל את ההורה, מתי מחזירים את התינוק ל"בית-יולדות"? ואז הוא מבין כי הוא כאן כדי להישאר, לתמיד. בציור הנוכחי דמות האם עם התינוק מצוירת במרחק גדול מדמותה של המציירת, ובאמצע הבית והעץ מפרידים ביניהן. נראה כי הילדה חווה את התינוק כגורם שהרחיק את אמה ממנה.
להפסיק את המשחק שאני כל כך שקועה בו:
לעיתים התסכול עולה מתוך הצורך להיאחז בחוויה חיובית והקושי לסיים אותה. ילדים עם עולם פנימי עשיר, נוטים לשקוע בעולמם הסוחף של המשחק והדמיון, ומתקשים להפסיק כשזה נדרש. במקרים אלה, עדיף להצטרף אל המשחק של הילד ומשם לעשות מעבר לסיטואציה הבאה. לדוגמא: כשהילדה מדמיינת שהיא בת-ים ומתקשה לסיים את המשחק בשעה שהגיע הזמן להתקלח, נזמין את ״בת-הים״ אל המפל הגדול שיש בו מים קסומים וחומרים מיוחדים שגורמים לסנפירים להיות נוצצים וריחניים.
אל תופתעו אם תוך דקות בודדות היא כבר תהיה במקלחת, תחת מים זורמים ותשיר להנאתה.
להיפרד מאמא בבוקר בגן:
הקושי סביב פרידות ומעברים הוא נושא נפוץ בגילאים הצעירים. ילד בן 4.5 המצייר בתנועה איטית ומארגן את סביבת העץ בצורה כה מדויקת, בנוסף מדגיש את המעבר בין גזע העץ לצמרת, זקוק למעברים המותאמים לקצב שלו, עם הכנה ברורה מראש.
לשלוט בהחלטות של ההורים או של אדם אחר:
דמות דומיננטית במרכז הציור מוקפת דמויות קטנות המכוונות אליה, תעיד על ילדה דומיננטית עם ראיית עולם אגוצנטרית. מבחינתה על פיה יישק דבר. בהיבט החברתי היא תתעקש לבחור את המשחק בין החברים, ותחווה תסכול רב אם לא יפעלו על פי הכללים שלה.
להימנע מכישלון ולשלוט בנסיבות:
ניתוק מאזור האגן הקשור לדחפים, עם תנועה מוקפדת ואינטנסיבית באזורים העליונים הקשורים לקוגניציה, מעיד על פרפקציוניזם וצורך עז בשליטה. ילד הדורש מעצמו הרבה או נמצא בסביבה עם דרישות גבוהות. מצבים של חולשה וכישלון יקשו עליו מאוד. הוא יתקשה להביע רגשות ועלול להיתקע בתסכול.
אכזבות גדולות כמו מוות, מחלה או פרידות:
דמות עם חלקי גוף מפורקים ומנותקים, מעידה על חוויה של אובדן וטראומה. גודלה העצום של הדמות מעיד על מידת ההשפעה הרגשית על הילד. במצבים כאלה ננסה להפחית מהילד מצבים של תסכול. מאחר והוא חווה תסכול רב מידי בחייו, מעבר ליכולתו להכיל זאת. הוא זקוק לחזור לחוויות "רחם" ולשקם את האמון שלו בהחזקה הורית.
המזג המולד של הילד:
ציור בקווים זוויתיים ולחץ חזק יעידו על מזג סוער. תגובות זעם מוחצנות בעלות עוצמה.
קווים עדינים בלחץ חלש מעידים על מזג מופנם והססני. ילד עם נטייה להתחשב בזולת. את תוקפנותו יפנה כלפי עצמו.
אז איך בכל זאת מתמודדים עם התקפי הזעם של הילד?
- אחרי שהבנו כי התקפי הזעם בגילאים הצעירים הם חלק טבעי ואף חשוב לתהליכי ההבשלה של הילד, ראשית נקבל את רגשותיו!
אמנם לא כל התנהגות מקובלת עלינו אבל תמיד נקבל את הרגש העומד מאחוריה, גם אם הוא בלתי נסבל בעינינו (הייתי רוצה לחנוק את התינוק המעצבן הזה. הלוואי והוא לא היה!).
- כשילד חש תסכול, נוביל את החוויה של התסכול לתחושה של חוסר-תוחלת, המכילה רגשות של עצב ואכזבה. הטרנספורמציה הרגשית הזו, מתסכול לעצב ואכזבה, חשובה מאוד ובלעדיה הוא עלול להישאר תקוע בכעס.
מתי עלולה לקרות תקיעות?
כשאנו נותנים תוצאה להתנהגות:
- אני אתן לך עונש אם לא תפסיק.
- כנס לחדר שלך מייד עד שתרגע.
- היום אין טלויזיה!
תגובות מעין אלה ישאירו את הילד בכעס ויגבירו את התסכול.
אז מה כן?
למרות שהסביבה לא מעודדת להרגיש רגשות חשובים כגון עצב ואכזבה, אנחנו נעזור לילד להזמין אותם. נעזור לו להזמין את הדמעות! זה קורה כאשר יש לידו נוכחות של מישהו שמזמין, לא הודף ולא מבייש.
זה לא בכי קולני וגבוה שמעצבן את האוזן. בכי כזה הוא בכי של התקף זעם.
נעודד מעבר מבכי של התקף זעם לבכי של עצב וצער. הבכי הזה לעיתים "שובר את הלב" ומעורר אמפתיה.
מעניין כי הדמעות של חוסר התוחלת נבדקו במחקר במעבדה, והתגלו כנוזל מלא ברעלים.
כלומר לבכי הזה יש תפקיד חשוב: לטהר את הגוף והנפש!
בשלב זה נשמש כדמות המנחמת והמחבקת עבור הילד. כי הדרך היחידה להסתגל למציאות שלא נוכל לשנות, היא לעבור את חוויית חוסר התוחלת ולהתאבל עליה!
בזכות זה נצמח ונתפתח!
בתהליך הזה הלב מתרכך ועם הזמן התקפי הזעם ילכו ויפחתו.
לסיכום, במצבים של התקפי זעם:
- לאפשר לילד לעבור את נקודת חוסר התוחלת, כשהמציאות הכרחית ולא ניתן לשנות אותה.
- לקבל את הרגש ולתת לגיטימציה לרגשות שליליים.
- בזמן התקף זעם, נוביל את הזעם לדמעות של חוסר תוחלת: בכי עמוק ונמוך של עצב ואכזבה.
- זה הזמן לחבק ולנחם את הילד כדי לאפשר לליבו להתרכך.
כיצד יועילו ציוריו של הילד בהתמודדות עם התקפי זעם?
בתקופות של התקפי זעם מרובים, נשתמש בציורים כדי לזהות את המקור לתסכול. תובנה זו תסייע לנו להתייחס לקשיים באופן ממוקד ולהיענות לאיתותי ההיקשרות של הילד.
מאחר והקשיים של הילד הם תשקיף מעניין לצרכים של המשפחה כולה, סביר כי התובנות שיעלו מציוריו ישרתו את המערכת המשפחתית על כל חלקיה.
ונחתום בציטוט המופלא של ד"ר ניופלד:
ילדים אינם צריכים לעבוד עבור אהבתנו- הם צריכים לנוח בה!