כל בית צריך עץ!
מכירים את הימים האלה שאתם מרגישים ההורים הגרועים בתבל? השבוע עברתי יום כזה. שיחה קשה עם המורה. ריב עם החברות בבית הספר. ילדה זעופה ותוקפת. אמא מנסה להבין אבל פשוט לא מצליחה להגיע אליה… ילדתי האהובה כעת כה רחוקה. שונאת אותי. שונאת את החיים. שונאת את כל העולם!
דאגה גדולה עמדה ביני ובינה ונדמה כי שום דבר לא מאפשר יותר קרבה.
תחת עץ על ספסל בגינה ישבה לה אמא חסרת אונים, כנועה והבכי המפכה היה בלתי נמנע. ולצדה התיישבה ילדה קטנה – ושתקה.
רגעים של ייאוש גורמים לי לגייס את כל הכלים אשר ברשותי. אז פניתי למקומות המוכרים לי והבטוחים, הקשבתי לגוף והתמקדתי.
מיד זיהיתי:
– פחד השייך להיסטוריית הילדות האישית שלי ונדמה כי בהחלט ניתן להשאירו בהיסטוריה, אחר כבוד. זה שלי ולא שלה.
– פחד של בתי האהובה שאימצתי לעצמי בהזדהות מוחלטת כשבעצם כל מה שהיא צריכה זה חום ואהבה עטופים בידיעה שיש מי שעומד מאחוריה ולצדה.
למחרת היום רכשתי ספר קריאה שנדמה כי תאהב באופן מיוחד.
בישלתי ארוחת צהרים מיוחדת רק לנו, אוכל חורפי שהיא אוהבת במיוחד.
שלפתי דפים חלקים וכלי כתיבה ורצתי בהתרגשות לאסוף אותה מבית הספר.
כשהגענו הביתה בצהרי יום גשום הבית אפף ניחוחות וחמימות מיוחדת. ובעודנו זוללות בהנאה פתחתי את ליבי אליה:."עברנו יום לא פשוט אתמול'
היא הנהנה בהסכמה
"יש לי משחק מיוחד"
שלפתי נייר וציירתי לה גזע אחד של עץ:
"זה עץ הבעיות שלנו" אמרתי
״בואי נתלה על כל ענף בעיה אחת.
זו יכולה להיות בעיה גדולה או קטנה. מתאים? יאללה – שלפי את כל הבעיות."
היא שלפה ושלפה… ושלפה… בעיה גדולה ואז קטנה ונראה לפתע כי הבעיות בעצם לא נורא גדולות, והיו כאלה שנראו פתאום מצחיקות, מגוחכות ואולי קצת מביכות.
ואז שאלתי: "מה דעתך עכשיו שנצייר עץ עם פתרונות?". "אבל אין לי פתרונות" היא נבהלה. "נחשוב ונמצא אותן יחד" השבתי… היא נרגעה ונענתה בשמחה.
עץ הפתרונות היה בעל נוף רחב וגדוש במיוחד. מסביבו הוסיפה "קשקושים" שהעידו על הקלה ושובבות מתפרצת הייחודית רק לה…
נושא נפוץ שניתן לראות באמצעות פענוח ציורי ילדים הוא הקושי של הילד להמשיג ולהסביר את מה שעובר עליו. שילוב של סימנים כגון: מצבורי צבע דחוסים במיוחד, תנועה קפואה ואברי הבעה לא פונקציונליים בדמויות אנוש שהוא מצייר, יכולים להעיד על קושי של הילד ביצירת דיאלוג רגשי.
וכמו שמן למדורה, פחדים ודאגות שלנו ההורים מפעילים אצלנו תגובות אוטומטיות שמעודדות ריחוק ופוגעות ברקמת היחסים העדינה עם היקרים לנו מכל.
"כשצצות בעיות, יש לעבוד על היחסים, לא על התקרית" אומר ד"ר ניופלד בספרו הנפלא "איחזו בילדכם".
אחת הדרכים ליצירת דיאלוג היא טכניקת "פתרון בעיות" כפי שמציעות אדל פייבר ואליין מייזליש בסדרת ספרי ההמשך של "הורים משוחררים-ילדים משוחררים"".
השימוש שלי במודל העץ הוא יישום נפלא של טכניקת "פתרון בעיות" ליצירת דיאלוג משעשע, מקרב, יצירתי ומניב תוצאות.
בלילה… אחרי מקלחות, סיפור, שיר ערש, חיבוקים, נשיקות וכיבוי אורות. היא קוראת לי שוב ולוחשת:"אמא, רק רציתי להגיד לך שאין אדם בעולם הזה שאני אוהבת יותר מאשר אותך".
כל בית צריך עץ!