הגוף היוצר

חברותיי למקצוע, העוסקות בתחומים שונים של גופנפש, שאלו אותי לא אחת מה הקשר בין פענוח ציורים לפסיכותרפיה גופנית. כדי להשיב על כך ננסה…

באחת הקבוצות לפענוח ציורים שהנחיתי, סיפרתי כי "התקפי זעם בילדים" הוא מהנושאים החביבים עלי. צחקוקי הפליאה לא הפתיעו, ומייד הסברתי כי באישיותי אני מאוד מעריכה הבעה אותנטית. ותמיד אשמח להעמיק ביכולתו של הילד להביע את עצמו. גם אם צורת ההבעה אינה הולמת או מקובלת, אצל ילדים תמיד אעדיף עוצמה הבעתית, על פני החרשה והימנעות. מדוע קשה לנו ההורים עם התנהגות בעלת עוצמה כגון טנטרומים, התקפי זעם ובכי רב? סיבה אחת כי זה מעצבן ולא נעים! ובסביבת אנשים מן הסתם זה מביך. הסביבה לא מעודדת ואף דוחה הבעה רגשית מעין זו.

החיבור לתחום פענוח הציורים נבע מעולמי האישי כרקדנית מחול-מזרחי  בשילוב הפסיכותרפיה הגופנית.  המחול המזרחי (המכונה בשפת העם ריקודי בטן) אינו נולד כאסכולה. הוא מורכב מתנועות אקלקטיות שנאספו ברבות השנים והתגבשו לריקוד הייחודי המוכר לנו כיום בסגנונותיו המסורתיים לצד עכשוויים. תנועות אלה עוברות כחוט השני מדור לדור וממשיכות להתהוות תחת השפעתן של התרבויות השונות.