הגיגים ומחשבות

חברותיי למקצוע, העוסקות בתחומים שונים של גופנפש, שאלו אותי לא אחת מה הקשר בין פענוח ציורים לפסיכותרפיה גופנית. כדי להשיב על כך ננסה…

באחת הקבוצות לפענוח ציורים שהנחיתי, סיפרתי כי "התקפי זעם בילדים" הוא מהנושאים החביבים עלי. צחקוקי הפליאה לא הפתיעו, ומייד הסברתי כי באישיותי אני מאוד מעריכה הבעה אותנטית. ותמיד אשמח להעמיק ביכולתו של הילד להביע את עצמו. גם אם צורת ההבעה אינה הולמת או מקובלת, אצל ילדים תמיד אעדיף עוצמה הבעתית, על פני החרשה והימנעות. מדוע קשה לנו ההורים עם התנהגות בעלת עוצמה כגון טנטרומים, התקפי זעם ובכי רב? סיבה אחת כי זה מעצבן ולא נעים! ובסביבת אנשים מן הסתם זה מביך. הסביבה לא מעודדת ואף דוחה הבעה רגשית מעין זו.

את השיח הקצרצר הזה בין שני ילדיי שמעתי במקרה, מעבר לדלת, באחד הבקרים של חופשת הקיץ. זה כמובן הקונפליקט הנצחי בין האחות הבוגרת שמוחה על עצם קיומו מרגע שנולד, והאח הצעיר שמעריץ ומחפש כל הזמן את אהבתה. בקונפליקט הזה תמיד יש סיבות: הוא מציק, היא מתעצבנת, היא חוטפת לו את המשחק (כי זה שלה), הוא הורס לה את מה שבנתה… מאחר ולא ידעתי אם לצחוק או לבכות, אספתי נשימה, הצתתי קטורת והדלקתי מבער עם שמן, בריח לבנדר וילאנג ילאנג…

החיבור לתחום פענוח הציורים נבע מעולמי האישי כרקדנית מחול-מזרחי  בשילוב הפסיכותרפיה הגופנית.  המחול המזרחי (המכונה בשפת העם ריקודי בטן) אינו נולד כאסכולה. הוא מורכב מתנועות אקלקטיות שנאספו ברבות השנים והתגבשו לריקוד הייחודי המוכר לנו כיום בסגנונותיו המסורתיים לצד עכשוויים. תנועות אלה עוברות כחוט השני מדור לדור וממשיכות להתהוות תחת השפעתן של התרבויות השונות. 

פחד. פחד מוות.
ימים לא קלים עברו עלי ועל התא המשפחתי הקטן והיקר שלי.

הייתה זו תקופה שהפגישה אותי עם לא מעט פחדים ודאגות.
וכך זה בתוך מערכת, כשתא אחד בגוף כואב זה משפיע על הרקמה כולה, וכשהרקמה כואבת זה משפיע על המערכת כולה וכן הלאה…מעין עקרון הוליסטי, חוק טבע.

ואיכשהו גם חברים יקרים בסביבתנו עברו ימים לא קלים. כי כשמערכת אחת כואבת, סביר שזה ישתקף גם במערכות סמוכות (על סמך אותו עיקרון הוליסטי). בתם של חברים אהובים נפצעה בעקבות תאונה, חברה אחרת סעדה את החתול שלה לקראת מותו ואם זה לא מספיק, אמי אושפזה בבית חולים בעקבות חיידק חמור.  

אלה ימים מושלמים להוציא את ציפורי הנפש ממגירות הלב ופשוט לצייר.

השיטה, לשים באופן קבוע ערמת דפים נקיה, במקום מרכזי וזמין בבית (למשל בשולחן האוכל או בפינת יצירה קבועה), ולצדה חפיסת צבעים, מארז של טושים, עפרונות צבעוניים.

לא לילדים בלבד!

זה קורץ לכם? שבו וציירו! כך בלי סיבה וללא מטרה, בלי ציפיות, ממש לא משנה מה התוצאות..
המציאות שלנו משתנה, ציירו את כל מה שגורם לכם געגוע..

ציירו על מה הייתם מוכנים לוותר, להשאיר מאחור במציאות הקודמת.
ציירו חלומות, תקוות, רעיונות חדשים.
איך הייתם רוצים לראות את עצמכם ביום שאחרי?

כל בית צריך עץ!

מכירים את הימים האלה שאתם מרגישים ההורים הגרועים בתבל? השבוע עברתי יום כזה. שיחה קשה עם המורה. ריב עם החברות בבית הספר. ילדה זעופה ותוקפת. אמא מנסה להבין אבל פשוט לא מצליחה להגיע אליה… ילדתי האהובה כעת כה רחוקה. שונאת אותי. שונאת את החיים. שונאת את כל העולם!

דאגה גדולה עמדה ביני ובינה ונדמה כי שום דבר לא מאפשר יותר קרבה.