גם אם צורת ההבעה אינה הולמת או מקובלת, אצל ילדים תמיד אעדיף עוצמה הבעתית, על פני החרשה והימנעות.

מדוע קשה לנו ההורים עם התנהגות בעלת עוצמה כגון טנטרומים, התקפי זעם ובכי רב?

סיבה אחת כי זה מעצבן ולא נעים! ובסביבת אנשים מן הסתם זה מביך. הסביבה לא מעודדת ואף דוחה הבעה רגשית מעין זו.

סיבה נוספת, כי מרגע היותנו הורים, כל קושי שמגיע אלינו מהילדים, מבטא, מהדהד או משקף קושי שקיים בנו. ולא בכדי זה מעורר דאגות, הכללות ושיפוטים, כי כשזה משתקף בילדים- זה תמיד יותר מטריד.

יש קשר ישיר בין מה שילדים מרגישים לבין התנהגותם. כשהרגשתם טובה זה יתבטא גם בהתנהגותם.

כלומר, במצבים של קושי, התנהגות של ילד היא לא הבעיה, אלא הפתרון הכי הגיוני שהוא מוצא לחוויה הרגשית שלו.

התקפי זעם טומנים בחובם בקשה לרוך ואמפתיה, ומעידים על הצורך לחדש את זרם האהבה מול דמויות ההיקשרות של הילד. אלה הם איתותי היקשרות.

היכולת שלנו לעזור לילד להרגיש טוב, בראש ובראשונה, היא בכך שנקבל ונבין את רגשותיו.

הורים רבים נוטים לחתור לשיטות ומיומנויות כאלה או אחרות, בחיפוש אחר תוצאות: "איך כדאי לפעול כשהילד עושה כך וכך…", "איך עלי להגיב…"

"תובנה" היא המפתח! במקום לחתור למיומנות כזו או אחרת, נחתור לתובנה!

נשאל מה קדם לאירוע? נתייחס לשורש ולא לסימפטום. נתמקד במערכת היחסים ולא בתקרית!

תהליכי הבשלה:

להתקפי זעם בגילאים הצעירים יש שלושה תפקידים חשובים בהתפתחות הרגשית של הילד:

• התהוות וגיבוש זהות:

ההתנגדות של הילד בשעת זעם, מחזקת את תחושת "האני" כחלק מגיבוש זהותו, ומחדדת את היותו ישות ייחודית ונפרדת מהוריו.

• הסתגלות:

במהלך חיינו אנו נתקלים במצבי תסכול רבים בהם נכפית עלינו המציאות ואין ביכולתנו שום דרך לשנות אותה. זוהי נקודת חוסר התוחלת. התפרצות זעם מתרחשת כאשר הילד נפגש עם "חוסר תוחלת", והוא חווה תסכול מכך שאין הוא יכול לשנות את המציאות. למשל כאשר הוא לא יכול לשנות את דעתו של ההורה (אמא לא מסכימה עכשיו לקנות ארטיק והיא עומדת על כך). במפגש הזה הילד עובר תהליך מאוד חשוב לפיתוח יכולת ההסתגלות שלו בהמשך החיים. בעתיד זה יתבטא, בין היתר, ביכולת להתאושש מקשיים, לפתח גמישות ותושייה כשנתקלים במבוי סתום, ולהפיק תועלת ממצבי מצוקה.

• אינטגרציה רגשית וחברתית:

התמודדות עם מצבים של חוסר תוחלת עוזרת לפתח אינטגרציה רגשית. בין הגילאים 5-7 מתפתחת היכולת להכיל בו-זמנית יותר מרגש אחד. אמא יכולה להיות זו שמפגישה את הילד עם חוויות של תסכול וחוסר תוחלת, ובו-זמנית גם ה"מלאך המנחם" כשהיא מחבקת ומעודדת כאשר הוא מבכה על כך.

היכולת הזו היא קריטית להתפתחות הרגשית וההסתגלות החברתית, ליצירת דינמיקות גמישות, מעמיקות ואינטימיות במערכות יחסים.

אינטגרציה רגשית דורשת אימון של קליפת המוח הקדם מצחית.

ילדים בעלי עוצמה זקוקים לזמן ממושך יותר כדי להפעיל את קליפת המוח הקדם מצחית.

גם אצלנו המבוגרים, כשאנו חווים זעם מאוד חזק, אנו מאבדים את האינטגרציה שלנו. עוצמת התסכול משתלטת על הכול והתגובות שלנו הופכות אוטומטיות.

אופייני גם במצבים של עייפות, רעב וחוסר פניות רגשית (כשמשהו מטריד נורא את ההכרה).

כלומר, התפקוד הקוגניטיבי יורד במצבים של תשישות ועוצמה רגשית.

סיבות נפוצות לחוסר-תוחלת כפי שהן באות לידי ביטוי בציורי ילדים:

"להחזיר את האח למקום ממנו הוא בא".

אח קטן שמצטרף למשפחה זו עובדה מוגמרת, מציאות שלא ניתן לשנותה. אחת השאלות הנפוצות שהילד ישאל את ההורה, מתי מחזירים את התינוק ל"בית-יולדות"? ואז הוא מבין כי הוא כאן כדי להישאר, לתמיד. בציור הנוכחי דמות האם עם התינוק מצוירת במרחק גדול מדמותה של המציירת, ובאמצע הבית והעץ מפרידים ביניהן. נראה כי הילדה חווה את התינוק כגורם שהרחיק את אמה ממנה.

להפסיק את המשחק שאני כל כך שקועה בו:

לעיתים התסכול עולה מתוך הצורך להיאחז בחוויה חיובית והקושי לסיים אותה. ילדים עם עולם פנימי עשיר, נוטים לשקוע בעולמם הסוחף של המשחק והדמיון, ומתקשים להפסיק כשזה נדרש. במקרים אלה, עדיף להצטרף אל המשחק של הילד ומשם לעשות מעבר לסיטואציה הבאה. לדוגמא: כשהילדה מדמיינת שהיא בת-ים ומתקשה לסיים את המשחק בשעה שהגיע הזמן להתקלח, נזמין את ״בת-הים״ אל המפל הגדול שיש בו מים קסומים וחומרים מיוחדים שגורמים לסנפירים להיות נוצצים וריחניים.

אל תופתעו אם תוך דקות בודדות היא כבר תהיה במקלחת, תחת מים זורמים ותשיר להנאתה.

להיפרד מאמא בבוקר בגן:

הקושי סביב פרידות ומעברים הוא נושא נפוץ בגילאים הצעירים. ילד בן 4.5 המצייר בתנועה איטית ומארגן את סביבת העץ בצורה כה מדויקת, בנוסף מדגיש את המעבר בין גזע העץ לצמרת, זקוק למעברים המותאמים לקצב שלו, עם הכנה ברורה מראש.

לשלוט בהחלטות של ההורים או של אדם אחר:

דמות דומיננטית במרכז הציור מוקפת דמויות קטנות המכוונות אליה, תעיד על ילדה דומיננטית עם ראיית עולם אגוצנטרית. מבחינתה על פיה יישק דבר. בהיבט החברתי היא תתעקש לבחור את המשחק בין החברים, ותחווה תסכול רב אם לא יפעלו על פי הכללים שלה.

להימנע מכישלון ולשלוט בנסיבות:

ניתוק מאזור האגן הקשור לדחפים, עם תנועה מוקפדת ואינטנסיבית באזורים העליונים הקשורים לקוגניציה, מעיד על פרפקציוניזם וצורך עז בשליטה. ילד הדורש מעצמו הרבה או נמצא בסביבה עם דרישות גבוהות. מצבים של חולשה וכישלון יקשו עליו מאוד. הוא יתקשה להביע רגשות ועלול להיתקע בתסכול.

אכזבות גדולות כמו מוות, מחלה או פרידות:

דמות עם חלקי גוף מפורקים ומנותקים, מעידה על חוויה של אובדן וטראומה. גודלה העצום של הדמות מעיד על מידת ההשפעה הרגשית על הילד. במצבים כאלה ננסה להפחית מהילד מצבים של תסכול. מאחר והוא חווה תסכול רב מידי בחייו, מעבר ליכולתו להכיל זאת. הוא זקוק לחזור לחוויות "רחם" ולשקם את האמון שלו בהחזקה הורית.

המזג המולד של הילד:

ציור בקווים זוויתיים ולחץ חזק יעידו על מזג סוער. תגובות זעם מוחצנות בעלות עוצמה.

קווים עדינים בלחץ חלש מעידים על מזג מופנם והססני. ילד עם נטייה להתחשב בזולת. את תוקפנותו יפנה כלפי עצמו.

אז איך בכל זאת מתמודדים עם התקפי הזעם של הילד?

• אחרי שהבנו כי התקפי הזעם בגילאים הצעירים הם חלק טבעי ואף חשוב לתהליכי ההבשלה של הילד, ראשית נקבל את רגשותיו!

אמנם לא כל התנהגות מקובלת עלינו אבל תמיד נקבל את הרגש העומד מאחוריה, גם אם הוא בלתי נסבל בעינינו (הייתי רוצה לחנוק את התינוק המעצבן הזה. הלוואי והוא לא היה!).

• כשילד חש תסכול, נוביל את החוויה של התסכול לתחושה של חוסר-תוחלת, המכילה רגשות של עצב ואכזבה. הטרנספורמציה הרגשית הזו, מתסכול לעצב ואכזבה, חשובה מאוד ובלעדיה הוא עלול להישאר תקוע בכעס.

מתי עלולה לקרות תקיעות?

כשאנו נותנים תוצאה להתנהגות:

• אני אתן לך עונש אם לא תפסיק.
• כנס לחדר שלך מייד עד שתרגע.
• היום אין טלויזיה!

תגובות מעין אלה ישאירו את הילד בכעס ויגבירו את התסכול.

אז מה כן?

למרות שהסביבה לא מעודדת להרגיש רגשות חשובים כגון עצב ואכזבה, אנחנו נעזור לילד להזמין אותם. נעזור לו להזמין את הדמעות! זה קורה כאשר יש לידו נוכחות של מישהו שמזמין, לא הודף ולא מבייש.

זה לא בכי קולני וגבוה שמעצבן את האוזן. בכי כזה הוא בכי של התקף זעם.

נעודד מעבר מבכי של התקף זעם לבכי של עצב וצער. הבכי הזה לעיתים "שובר את הלב" ומעורר אמפתיה.

מעניין כי הדמעות של חוסר התוחלת נבדקו במחקר במעבדה, והתגלו כנוזל מלא ברעלים.

כלומר לבכי הזה יש תפקיד חשוב: לטהר את הגוף והנפש!

בשלב זה נשמש כדמות המנחמת והמחבקת עבור הילד. כי הדרך היחידה להסתגל למציאות שלא נוכל לשנות, היא לעבור את חוויית חוסר התוחלת ולהתאבל עליה!

בזכות זה נצמח ונתפתח!

בתהליך הזה הלב מתרכך ועם הזמן התקפי הזעם ילכו ויפחתו.

לסיכום, במצבים של התקפי זעם:

• לאפשר לילד לעבור את נקודת חוסר התוחלת, כשהמציאות הכרחית ולא ניתן לשנות אותה.
• לקבל את הרגש ולתת לגיטימציה לרגשות שליליים.
• בזמן התקף זעם, נוביל את הזעם לדמעות של חוסר תוחלת: בכי עמוק ונמוך של עצב ואכזבה.
• זה הזמן לחבק ולנחם את הילד כדי לאפשר לליבו להתרכך.

כיצד יועילו ציוריו של הילד בהתמודדות עם התקפי זעם?

בתקופות של התקפי זעם מרובים, נשתמש בציורים כדי לזהות את המקור לתסכול. תובנה זו תסייע לנו להתייחס לקשיים באופן ממוקד ולהיענות לאיתותי ההיקשרות של הילד.

מאחר והקשיים של הילד הם תשקיף מעניין לצרכים של המשפחה כולה, סביר כי התובנות שיעלו מציוריו ישרתו את המערכת המשפחתית על כל חלקיה.

ונחתום בציטוט המופלא של ד"ר ניופלד:

ילדים אינם צריכים לעבוד עבור אהבתנו- הם צריכים לנוח בה!

The post התקפי זעם בילדים appeared first on גלי תמיר.

היא (בקול נרגן וצווחני): "די כבר! אני לא סובלת אותך! אתה האח הכי מעצבן בעולם ויש לך ריח של ברווז!"

את השיח הקצרצר הזה בין שני ילדיי שמעתי במקרה, מעבר לדלת, באחד הבקרים של חופשת הקיץ. זה כמובן הקונפליקט הנצחי בין האחות הבוגרת שמוחה על עצם קיומו מרגע שנולד, והאח הצעיר שמעריץ ומחפש כל הזמן את אהבתה. בקונפליקט הזה תמיד יש סיבות: הוא מציק, היא מתעצבנת, היא חוטפת לו את המשחק (כי זה שלה), הוא הורס לה את מה שבנתה… מאחר ולא ידעתי אם לצחוק או לבכות, אספתי נשימה, הצתתי קטורת והדלקתי מבער עם שמן, בריח לבנדר וילאנג ילאנג…

לצד כל אלה, יש גם זמנים של נחת. זה קורה ברגעי החסד כשמתגלה ביניהם חמלה ואמפתיה אחאית: כשאחד מהם נפצע והשני נחלץ לעזרתו, כשמישהו מעליב אותם בבית הספר, השני מייד יגן עליו או כשאחד מהם עצוב והשני מחבק ומעודד.

ברגעים אלה אני נזכרת כי משהו טוב קורה פה. 

למרות הקונפליקטים, האחאות שלהם היא נכס בעיניי. בסוד אגלה כי לעיתים אני מקנאה בהם על האפשרות להתאמן ביחסים, בשלב כזה, כשהכול עדיין כה גמיש, פתוח ודינמי. 

לנו ההורים תפקיד חשוב בתרומה להתפתחות יחסים בריאים בין האחים. לצערנו זה לא מגיע עם חוברת הפעלה אך נצא מנקודת הנחה כי הבסיס להכול היא סביבה מיטיבה ומערכת היקשרות בטוחה. 

גם כשילד רב על מקומו ביחס לאחיו, למעשה הוא מפנה זאת אלינו ההורים כדי למלא שוב ושוב את צרכי ההיקשרות שלו. 

כשתינוק חדש מצטרף למשפחה, האח או האחות הבוגרים שלו זקוקים להבטחה מחודשת שצורכי ההיקשרות שלהם יתמלאו. 

עם הזמן, מערכת היחסים בין האחים תהא המקום הבטוח לאמן אותם לקשרים עתידיים ולפתח מיומנויות של תקשורת בינאישית. 

הורים של חיות בטבע מארגנים את הגורים שלהם להיאבק אחד בשני כדי שיצאו לעולם מאומנים ומתורגלים, עם כישורי ציד ויכולת הישרדות.

תפקידנו כהורים לאפשר להם להתאמן בקונפליקטים, לתווך בעת הצורך את הקצרים והצרכים בתקשורת הבינאישית, למנוע פגיעות ומצבים מסוכנים, לכוון ולהעצים את הטבע הייחודי של כל ילד, להתרכז בחוזקותיו ולהפיק יתרונות דווקא ממה שנתפס אצלו כחולשות. 

אחים ללא יריבות – נתיבי "הגוף היוצר":

באמצעות שמונה נתיבים נבין את המניעים השונים המובילים את הילד/ה לקונפליקט עם האח/ות, והסימנים המאפיינים אותם בציורי הילדים: 

נתיב הפוטנציאל:

נתיב הפוטנציאל מסמל את הצורך הבסיסי של כל ילד להיות משמעותי וייחודי ובו-בעת להיות שייך. המענה לצורך הזה מתבסס על היקשרות בטוחה ומרחב משפחתי מיטיב, המאפשר לילד למצות את מירב הפוטנציאל האנושי שלו. 

ביטוי שלילי של נתיב הפוטנציאל יעיד על ילד שלעיתים קרובות אינו חווה את נוכחותו בסביבה כמשמעותית. לעיתים זה נובע מחוסר פניות של ההורים או ביקורת מתמדת מצדם. הילד יחווה עצמו כמטרד (תחושה שהוא מפריע כל הזמן) או ככזה שאינו עומד בציפיות ולכן לא ראוי מספיק לאהבתם.

הילדה מציירת שוב ושוב את דמותה בצמצום מופגן. היא קטנה כנמלה ביחס למרחב הדף ולאלמנטים הנוספים בו, וכמעט שאינה מנצלת את המרחב העומד לרשותה בציור. צמצום זה מעיד על פוטנציאל קיומי לא ממומש. היא חווה את עצמה כלא מספיק ראויה.   

נתיב הבחירה: 

נתיב זה מעודד להרחיב את יכולת הבחירה. מסמל את המרכיב הבסיסי לאינטימיות רגשית: היכולת להביע ולשתף רגשות! ככל שהילד מצויד במנעד רחב של רגשות וחש לגיטימציה להביע אותם, הוא מרחיב את יכולת הבחירה ואת האפשרויות להביע את עצמו, מפתח חשיבה עצמאית, רוכש כלים להתמודד עם מצבים של דיסוננס וצמצום קונפליקטים. 

שפה רגשית דלה מגבירה את התסכול אצל הילדים ותוקעת אותם בחוויה של כעס. לכן חשוב להעשיר את שפת הרגש בבית, וללמוד לנהל דיאלוג רגשי בתוך המשפחה.

הבעה מצומצמת:

הפה המודגש בדמותה של המציירת, עיניה החלולות וגופה המצומצם באזור העליון, מעידים על קושי להביע את עצמה. היא זקוקה לתיווך ודיאלוג רגשי כדי לעזור לה להמשיג את תחושותיה ולתת להם תוקף. 

לעשות סדר בתוך בליל הרגשות:

זוויות חדות, מצבורי הצבע והפלישה של האלמנטים זה לזה מעידים על תלות רגשית ומתח פנימי. המציירת זקוקה שיתווכו לה את הסיטואציות המשפחתיות, ו"יעשו לה סדר" בחוויות הרגשיות שהיא חווה.

קושי באינטגרציה רגשית:

העדר החיבורים בין האלמנטים השונים ומצבורי הצבע בדחיסות מרקם גבוהה, מעידים על קושי של המצייר באינטגרציה רגשית. מייצג תפיסה דיכוטומית של שחור או לבן, טוב או רע, מנצח או מפסיד וקושי להכיל רגשות סותרים. 

נתיב הנתינה והקבלה:

בנתיב זה נתייחס לשני ערוצים של נתינה וקבלה. 

הערוץ הראשון– מתייחס לצורך של הילד שיראו את תרומתו החיובית למערכת היחסים עם אחיו/תיו. הערך הנלמד בנתיב זה הוא: כל מה שתרצה לקבל מהצד השני- תן אותו בנדיבות. זה יבוא לידי ביטוי ביכולת לפרגן זה לזה, לשתף במשחק, לשתף בתחושות, לתמוך ולסייע בעת הצורך. אחים יכולים ללמוד להסתדר זה עם זה, אך לא בהכרח להיות חברים. הערכים של נתיב זה יתרמו לפתח חברות והנאה ביחסי האחאות, אם כי לא יבוטל כי אלה יעברו דרך קונפליקטים, כחלק בלתי נמנע מגיבוש הזהות. 

הערוץ השני– מתייחס לצורך במגע ותחושות פיזיות או במילים אחרות: אינטראקציה! בפיזיקה, אינטראקציה היא הכוח ששני גופים מפעילים זה על זה. גיבוש הזהות שלנו מתבסס בראש ובראשונה על המפגש של חלקי גופנו זה בזה ועם כוחות הסביבה. תינוק שנולד ואינו מודע לגופו, מתחיל לפתח זאת כאשר ידו נוגעת ברגלו בטעות, פעולה זו מפעילה את רפלקס האחיזה והוא תופס את הרגל. כך הוא לומד לחוש ולהכיר את אברי גופו. אט אט הוא לומד להתהפך ומשתמש בכוחות הקרקע כדי להפעיל את גופו. כך הוא לומד את ההפרדה בינו לבין הסביבה. 

גיבוש העצמי מתפתח, אם כן, דרך אינטראקציות. התקוטטויות בין האחים הן חלק מזה! אל לנו להיבהל מהן כל עוד זה בגדר הסביר. 

חוויית ההתקוטטות עם האח מעוררת תחושות רבות החשובות ללמידה ולהישרדות: 

לחוות איך אני מגן על עצמי מול כוח פיזי, 

להרגיש איך זה לחוות חולשה, כניעה וחוסר אונים.

להרגיש כמה כוח אני יכול להפעיל על האחר ומה אני מסוגל (ממחיש כמה נזק אני עלול לגרום). 

המגע גוף אל גוף, מפתח את החושים: 

להריח את ריחו של האחר, ריח של זיעה או ריח של כביסה, אילו ריחות מושכים אותי ואילו דוחים אותי. להכיר את הריח שיוצא מהגוף שלי.

פיתוח המערכת הווסטיבולרית, לצורכי איזון ושיווי משקל. 

תחושות של מגע: בהתקוטטויות מתקיים מגע פרופריוצפטיבי החשוב לשליטה המוטורית, לתכנון התנועות בגוף ולידיעה כמה כוח ולחץ צריך להפעיל כדי לבצע משימה. 

ילדים שיש להם ליקויים פרופריוצפטיביים, חלקם ירבו להתקוטט. הם מתקשים לחוש את עוצמת המגע שלהם כפי שחווה אותו הילד מולם. 

בציורים, ליקויים פרופריוצפטיביים עשויים להתבטא בלחץ חזק, נוקשה וסוער, או מאידך לחץ רופף וחלש מאוד של קווי הציור. 

ציור בלחץ חזק וסוער, גיל 4.5

ציור בלחץ חלש ורופף, גיל 4.5

ככל שנרחיב את השפה הרגשית בבית, נסייע לאחים לתעל את התוקפנות, להעביר את הפוקוס מהתקוטטות פיזית להבעת הזעם והרגשות במילים. בינתיים, ריב סוער מידי ופוגעני, כדאי לעצור וליצור הפרדה תוך כדי חיבוק שני האחים. לטפל באופן ענייני ואמפתי בצד הנפגע אך לזכור כי גם הצד השני פגוע. להבהיר בקול רם כי אסור להכות אנשים ולהפנות כל אחד מהם לעיסוק אחר כדי להרגיע את הרוחות. 

בקונפליקטים שמתרחשים בעוצמה סבירה ראוי לוודא אם יש צורך בהתערבות ההורה. במקרים רבים הילדים יגיעו לבד לפתרונות יצירתיים. 

במידה ונדרשת התערבות:  

• יוטב אם ההורה יתווך את הצורך והתחושות של כל אחד מהצדדים.
• ההורה יציג את הבעיה בכללותה (זה באמת בעיה כשנשאר רק ארטיק אחד ושני ילדים מעוניינים לזלול אותו)
• לאחר שהוצגה הבעיה ההורה יעביר מסר כי הוא סומך עליהם למצוא את הפתרון הנכון עבורם (בטוח יש לכך מספר פתרונות, אני סומכת עליכם שתמצאו את הפתרון המתאים לשניכם). 

נתיב הכוונה והתשוקה: 

נתיב זה מתייחס ליכולת של הילד להזדהות עם אובייקטים משמעותיים בחייו וכאלה שהוא מתאווה וקשור אליהם בזיקה רגשית. טיב היחסים עמם מהווה מושא להזדהות. הזדהות זו מעצבת באופן משמעותי את אישיותו של הילד ותבנית יחסיו הבין-אישיים. 

הערך הבסיסי של נתיב זה: כשאתה רוצה דבר מה- היה אותו! לעיתים לרצות נורא משהו- הופך אותו להיות חלק ממני. כשאמא מסרבת לתת לילד שוקולד והוא מתפרץ בהתקף זעם, באותם רגעים השוקולד הופך להיות חלק מה"אני" שנלקח ממנו, ומייד מעורר מחאה ורצון נגדי שאומר: "הנני כאן". 

אובייקט מעבר, לפי ויניקוט, הנו חפץ ממשי המסמל עבור הפעוט את ההורה, מסייע לו להיפרד ממנו ולשמור עמו על קשר בפנטזיה.  זה קורה בשלב בו הפעוט נאלץ להסתגל ליותר ויותר פרידות מהוריו ולהתמודד עם מצבים שונים בכוחות עצמו. אובייקט המעבר שהפעוט מאמץ לחיקו (שמיכי, בובת סמרטוטים וכד') אינו משמש רק תחליף להורה, הוא מהווה "אזור ביניים" במעבר בין העולם שבו התינוק אינו מכיר בנבדלותו, לבין ההכרה המתפתחת שהוא אדם נפרד ועצמאי. אובייקט המעבר מייצג חלק מהפעוט וחלק מההורה וממחיש את הנפרדות שהולכת ומתבהרת. 

קונפליקט בין אחים המאפיין נתיב זה, קשור בצורך של כל אחד מהם להיות בעל זהות נפרדת ונבדלת דרך ההזדהות עם מושאים אליהם נישאת תשוקתם. 

בציורים נראה לעיתים קרובות אח שמעתיק את הציור מהאח השני. אם זה חוזר על עצמו, נבין מכך כי הילד המעתיק עדיין לא ביסס את זהותו הייחודית ביחס לאחיו. האח השני, מאידך, לא תמיד יגיב לכך באהדה. 

ציור בית של שני אחים תאומים דיזיגוטיים (לא זהים). 

בציורי תאומים, ובפרט תאומים מונוזיגוטיים (זהים), סוגיית הנפרדות הפסיכולוגית וגיבוש הזהות בוערת במיוחד. בהעדר התערבות והכוונה מותאמת, "הזוגיות" התאומית עלולה להתפתח לסימביוזה והיבלעות או מאידך לעוינות מתמשכת. 

הזדהות נוספת שניכרת בציורים היא מוטיב מסוים המעסיק את הילד. מוטיב זה עשוי להתחלף אחת לתקופה אצל אותו ילד. 

לדוגמה, ילדה שהייתה רגילה לצייר כל הזמן נסיכות, עשויה לעבור לתקופת ה"פיות", אחר-כך ל"בנות ים" וכד'. 

מודלים אלה הם חלק מעיצוב הזהות המגדרית שלה: 

בקרב בנים נראה לעתים מודלים של מפלצות או ייצורים בדיוניים המייצגים אף הם עיצוב של זהות מגדרית. 

בעלי חיים לעתים קרובות מהווים מודל השלכתי והזדהות עם עולם של פנטזיה, הרפתקנות וסקרנות, כמו גם פיתוח רגשות של אהבה, חמלה ואמפתיה. 

נתיב המאמץ המזערי:

נתיב זה מתייחס לצורך במנוחה, קלות והנאה במערכת היחסים המשפחתית והאחאית. מערכת בה הילד מצפה לחוות היקשרות בטוחה מבלי הצורך לעבוד תדיר כדי להשיגה. זאת זכותו מלידה. 

תחרות עזה ומוגברת בין האחים עשויה לטלטל את תחושת הביטחון בהיקשרות, ולפרוע את שלוות הנפש הפנימית שהם זקוקים לה להתפתחותם. 

להורים עשויה להיות תרומה רבה בהגברת היריבות בין האחים, שנוצרת בעקבות תחרות, על-ידי שימוש בהשוואות. זה נושא מורכב כי אין הורה שלא נופל בכך בחוויה הפנימית שלו, כשהוא מדביק "כותרת" עבור כל ילד (הילד הרגיש מול הילד החזק, הילד הוותרן מול הילד העקשן, "המאהב הקטן" מול "האמא הקטנה" של הבית, החכם מול היצירתי ועוד). כותרות אלה שאנו מדביקים על הילדים, עוברות כמסר סמוי או גלוי, ומתפתחות להיות "תפקיד" שהם מאמצים לעצמם. תפקיד זה עלול להשפיע על עיצוב אישיותם, להתקבע ולהתממש כנבואה המגשימה את עצמה. 

למרות מורכבות העניין, ניתן יחסית בקלות למגר ולהרגיע את הצורך בהשוואות: 

שלב ראשון: התבוננות: במטרה לפתח מודעות: לזהות את המסרים בבית, המובילים את הילד לאמץ תפקיד שעלול להתקבע (הילד שתמיד מעורר בי רצון להגן עליו, הילד שכל הזמן מצליח להוציא אותי מהכלים). 

שלב שני: זיהוי ואיתור הנסיבות: באילו מצבים נוצרות ההשוואות. 

שלב שלישי: זיהוי ואיתור המסרים הסמויים והגלויים: לבחון את השפה שאנו משתמשים בה בין בני הזוג, מול הילדים ובתגובות שלנו בשעת זעם. 

שלב רביעי: תיעול התגובות: להימנע מהשוואות ולדבר בשפה תיאורית: 

• הימנעו מהשוואות שליליות! 

(אתה אף פעם לא מוכן בזמן, מתי תלמד מאחותך להיות אחראי?) 

במקום זאת תארו את הבעיה ומה אתם מרגישים לגביה! דברו עם הילד רק על צורת ההתנהגות שאתם מתנגדים לה. 

(אי-עמידה בזמנים מעכבת את כולנו, אתה מאחר לבית הספר ואני מאחרת לעבודה, זה גורם לי למתח גדול). 

• הימנעו מהשוואות חיוביות! 

(הלוואי ואחיך היה לומד ממך לעמוד בזמנים). 

במקום זאת תארו מה אתם רואים ומרגישים לגבי ההתנהגות שמשמחת אתכם: 

(התארגנת הבוקר בזריזות וביעילות. מאוד נעים לי להתחיל כך את הבוקר). 

• הימנעו מעיסוק בחלוקת משאבים שווה בין האחים! 

(דיברתי איתך המון זמן עכשיו תורו של אחיך). 

במקום זאת התייחסו אל כל ילד בצורה ייחודית בהתאם לצרכיו! 

(אני יודעת שאני עסוקה המון זמן בהכנת יום ההולדת לאחיך. יום הולדת זה חשוב!  מייד כשאתפנה אשמח לשמוע מה חשוב לך). 

• הימנעו מעיסוק ברגשות שווים בין האחים! 

(אני אוהבת את כולכם אותו הדבר, אתם הילדים שלי). 

• במקום זאת התייחסו לייחודיות של כל ילד ולאהבתכם הייחודית כלפיו! 

(אתה האחד והיחיד בכל העולם כולו. אין כמוך ובחיים אף אחד לא יוכל לתפוס את מקומך!).

באמצעות ציורי הילדים נוכל להבין את הצרכים הייחודיים של כל ילד, להמיס את התפקידים שהוא אימץ לעצמו ולאפשר לו להתנסות בתפקידים שונים ומגוונים. 

אחת הדרכים לכוון את הילד באופן ייחודי היא באמצעות העקרונות בנתיב אי-השלמות. 

נתיב אי השלמות: 

נתיב זה מתייחס לערך הקיים דווקא ב"חולשות" של הילד ובמה שנתפס בעיני הוריו (ואולי גם בעיניו) כקשיים, ליקויים, תכונות בעייתיות וכיוצ"ב. 

הנחת היסוד בנתיב אי השלמות מתייחסת לכך שדווקא ב"פגמים" שלנו טמונים החוזקות. באמצעותם נוכל לגלות תכונות ייחודיות שיובילו להגשמה עצמית.

ילד שנתפס כ"שתלטן"- נעריך את היכולת שלו להעמיד את צרכיו במרכז ולבטא את עצמו. הוא יוכל לתעל זאת כיכולת עמידה מול קהל, מנהיגות וכד'. 

ילד שנתפס כ"נמנע חברתית"- נעריך את יכולת ההתבוננות שלו. זו תכונה עמוקה ורבת עוצמה. 

ילד שנתפס כ"וותרן"- נעריך את היכולת שלו להתגמש, להיות רגיש ולראות את הצרכים של האחר. אלה תכונות בעלות איכות גבוהה ומייצגות יכולת עבודה בצוות, עבודה טיפולית עם אנשים ועוד. 

ילד שנתפס כ"חסר קשב וריכוז"- נעריך את סגנון החשיבה האסוציאטיבי, השופע יצירתיות ומעוף. 

אין זה סותר את הערך בנתיב הקודם. איננו מתכוונים לקבע תפקידים אלה בילדים ולהפוך זאת למקור השוואה וקונפליקט בין האחים, להיפך, המטרה להגמיש ולהרחיב את התפקידים שהתקבעו ולהתמקד בייחודיות של כל ילד, באופן שמעצים אותו, מעשיר ומפרה את המערך המשפחתי. 

רעיון אי-השלמות הוא לאתר את הנטייה הטבעית של כל ילד- במה הוא מבלה הכי הרבה זמן במשך היום ואינו מתעייף מכך? גם אם זה נתפס שלילי בעינינו. דווקא מתוך החולשות, נאתר את החוזקות בכל אחד מאלה ונשים בהן את הדגש. 

הורים רבים נבהלים מהקשיים של הילד ומשקיעים בכך אנרגיה מרובה. הקשיים של הילד נועדו לקדם אותו אל ייעודו. ולכן: 

• נשנה את התפיסה מ"חולשות" ונמיר זאת ל"נטיות טבעיות" המייצגות את תשוקותיו ותכונותיו הייחודיות. 
• נהפוך חולשות לחוזקות (בכל קצה יש את הקצה השני שלו). 
• נגביר את העיסוק בחוזקותיו של הילד ונצמצם את העיסוק בקשייו. 
• הדבר שמעסיק את הילד באופן טבעי, בקלות ובהנאה, הוא חלק מהנשמה שלו והוא מקור להעצמה ומימוש ייעודו. 

ילדה בעלת מזג סוער ונוכחות משתלטת יכולה לפתח כישורי מנהיגות, יזמות, כריזמה ויכולת הובלה. 

ילד שנוטה להתנהלות מוקפדת ותבניתית עשוי לפתח יכולת ארגון, יסודיות, הנדסאות וחשיבה לוגית. 

ילדה שמסביבה הכול בלגאן, מתקשה בקשב וריכוז ונוטה ללכת כנגד הזרם, עשויה לפתח כישורים אמנותיים, יוזמות חלוציות ורעיונות מקוריים. 

נתיב הקשיבות ואי-ההיאחזות:

נתיב זה הוא המשך ישיר של כל מסלול הנתיבים והאפשרויות בו פתוחות: 

נתיב זה מבקש מאתנו ההורים להיות המורים הרוחניים של הילדים ולאפשר להם לפתח חשיבה יצירתית, חשיבה עצמאית ויכולת התבוננות. לצורך כך ההורים מחויבים לשמור על נייטרליות ולהימנע מהטיות. להימנע ממתן תשובות ופתרונות מיידיים.

הורה שסומך על חכמת היקום, שומר על גמישות, אופטימיות ואהבה, יחיל זאת גם על ילדיו. 

חשיבה דיכוטומית מתפתחת כשהשפה בבית מתמקדת בהתנהגות, סביב מה נכון ומה לא נכון, מי צודק ומי לא צודק.

סמכו על הילדים כי הם לומדים ומבחינים באופן טבעי ואינטואיטיבי בין טוב ורע. הם מבינים זאת בעיקר מהמסרים הבלתי מילוליים. 

נתייחס לסוגיה האם נכון להיות צמחוני, טבעוני או להיות מוזן מכל האפשרויות? כאמא צמחונית מעל עשרים שנה, בחרתי לא לכוון את ילדיי לתזונה ספציפית. כשהחלו להתעניין שיתפתי אותם לגבי מה נכון עבורי ומדוע הגעתי למסקנה הזו ויחד עם זאת הצגתי את הצדדים שמנגד. חשוב לי שיכירו את כל האפשרויות, ובמידה ויגלו סקרנות אעודד אותם לחקור את הנושא לעומק ולהחליט מה נכון עבורם. 

ישנם הורים שמתוך אידיאולוגיה מחליטים על דרך חיים אחת עבור כל המשפחה. גם במקרה זה ראוי להציג את כל האפשרויות ולהדגיש כי זו הבחירה שלנו כמשפחה. 

במילים אחרות, נתיב זה אינו חותר לתשובות מדויקות וגם לא לתוצאות. נתיב זה חותר לצאת למסע אל הלא-נודע כדי לאפשר לילדים להתנסות ולגלות בעצמם את החיים. 

כך גם בין האחים. כאשר עולה קונפליקט מהסוג שמבקש פתרונות ברורים או צדקנות בלתי מתפשרת, נפקח את עיניהם לחפש את כל האפשרויות ולבחון את כל הצדדים. להתנסות במצבים שמעולם לא הכירו. 

סוג הקונפליקטים של נתיב זה הם סביב החיפוש להיות צודק! 

אין צורך להיות צודק. 

גם אין צורך להיות חכם. 

יש צורך פשוט להיות! 

ציור עם חוויה של "כאן ועכשיו", של הנאה שלמה, שמבקשת פשוט להיות. 

נתיב תכלית החיים והמימוש:

בהקשר של אחים, נתיב זה חותר לחשוף את הייחודיות של כל אחד מהילדים ושל כל אחד מבני הבית, כבעל תרומה משמעותית למימוש היחידה היקרה והחשובה ביותר בחייו- המשפחה! כי כאשר ילד אינו חווה שייכות לדבר האדיר הזה שנקרא משפחה, ואינו חווה את עצמו כבעל תרומה ייחודית בתוכה, יהא זה מקור לקונפליקטים מול אחיו וכנגד המשפחה כולה. במצב כזה סביר כי יחפש את דרכו מחוץ למערכת המשפחתית וינסה לממש זאת בקשרי חברות חיצוניים. יחסי חברות זה דבר נפלא אך לעולם לא יוכלו אלה להחליף את הקיום שהמשפחה אמורה למלא. 

הנחת היסוד בנתיב זה היא כי לכל משפחה יש את הקיום הייחודי לה ואת האתגרים שעליה לעבור לצורך התפתחות במסע החיים. כל יחידה משפחתית היא הוויה מוגשמת של משפחות קודמות ותמשיך להיות חלק מקונסטלציה משפחתית שתגשים את עצמה עוד ועוד, דור אחרי דור. 

ההורים נושאים על גבם לא מעט נטל מדורות קודמים ולרוב מעבירים זאת לדור הבא ולכן נתיב זה מעודד אותנו:

• לפתח מודעות למשאות מכבידים שאימצנו ואינם שייכים לנו. 
• לזהות באיזה אופן אנו מעבירים אותם הלאה ולחתור לעצור את השרשרת הפסיכולוגית. 
• לחזק את הייחודיות של כל אחד מבני הבית ולחדד את תרומתו המשמעותית להגשמת המערכת המשפחתית. 

בציורים נוכל לזהות כאשר ילד חווה את עצמו כבעל תרומה משמעותית למאזן המשפחתי: 

בציור הזה המשפחה מיוצגת על-ידי ציפורים שאינן מלוכדות ועל ידי שתי דמויות גרוטסקטיות. המציירת מבטאת קשיים של המשפחה לממש את קיומה. היא מייצגת זאת על-ידי ריחוק מופגן של הדמויות ויצירת קואליציות לא מאוזנות כמו גם שימוש בייצוגים ציניים וגרוטסקיים של חלק מהדמויות. 

למשאות כבדים שאימצנו לעצמנו, ואינם שייכים לנו, יש נטייה להשפיע על מערך היחסים בקואליציות השונות בבית, הן ביחסי האחאות, הן בין ההורים לילדים והן ביחסי הזוגיות. חלק מתהליך ההתפתחות של המשפחה, ללמוד לכבד מאבקים בין-דוריים אלה ואט אט לשחרר אותם בחזרה למקום אליהם הם שייכים. 

"מהי משפחה אם לא המרחב להיות מי שאני, בדיוק כמו שאני ולהתאהב בזה כל יום מחדש!" 

באהבה. גלי. 

The post הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד. האמנם? appeared first on גלי תמיר.